ישראל צריכה להתעסק כרגע רק באבנים הגדולות | טור דעה

טור דעה | האבנים הגדולות

ישראל בסוף 2024 נמצאת בתהליך החלמה מהאסון הגדול ביותר שפקד אותה, אסון שערער את היסודות הבסיסיים של כל אזרח במדינה- האמונה הבסיסית שאפשר יהיה לגדל פה ילדים בביטחון. 

בראייה שלי הממשלה והכנסת צריכים לעזוב הכל ולהתעסק באבנים הגדולות בלבד.

נכון, יש המון דברים שצריך לעשות במדינה, אבל צריך להתרכז בדברים העיקריים שיבטיחו את עתידנו, ולקדם דברים שקשורים לענייני ביטחון, כלכלה, וקירוב לבבות בעם. 

1.  ביטחון: אנחנו מעל שנה מצויים במלחמה עצימה שבמסגרתה איבדנו לוחמים רבים ויקרים, חלקם נהרגו וחרפו נפשם בהגנה על המולדת, חלקם נפצעו בגוף או בנפש ויצאו ממעגל הלחימה, וכל השאר תשושים, עייפים וחסרי אנרגיה, זה כבר בא לידי ביטוי באחוז מתגייסי המילואים שהולך ויורד. הפוליטיקאים שלנו כרגע צריכים להבין שאנחנו בתקופה היסטורית, וזה הזמן לדאוג באמת לביטחון המדינה שנים קדימה, ולא לחשוב טקטית על אם אעביר חוק כזה אז זה ישרת אותי בחוק הבא, או בשרידות הממשלה. הדבר הכי חשוב כרגע זה להגדיל את כוח האדם של צה"ל, ולגייס את כולם- כולל כולם. צודקת האופוזיציה בהנהגת יאיר לפיד שמתעקשת על גיוס החרדים, גיוס אמיתי, שותפות גורל אמיתית למדינה הזאת.  האמת? זה לא מעניין אם זה נעשה מטעמים פוליטיים או לא, וזה לא מעניין אם זה לא קרה מקום המדינה, אחרי ה- 7 באוקטובר נגמרו הדילמות וההתלבטויות, נגמרו הימים שמתחשבים במגזר מסוים כי הוא קטן או לא משמעותי. המגזר החרדי מהווה היום ציבור גדול, משמעותי, חשוב, ובשביל שנצליח לשרוד פה, הוא לא צריך להתגייס, הוא חייב להתגייס, ויפה שנה אחת קודם.

2.  יוקר המחיה: לדאוג לחיים ולענייני הביטחון זה חשוב, אבל גם לאפשרויות לחיות כאן ובכבוד, זה חשוב לא פחות. חובה להקים קבינט יוקר המחיה, בראשות בכירי הממשלה, נציגים מהאופוזיציה, וגם בכירי המשק. יש להתייחס לקבינט הזו ברצינות בדיוק כמו הקבינט המדיני ביטחוני, לתת לו את הסמכויות שצריך בלי לעבור אצל פקידים באוצר שיערימו קשיים, ולהבין שזו משימה בראש סדר העדיפויות הלאומי כרגע. הטיפול חייב להיות טיפול שורש שמטפל בכל תחומי החיים, ממחירי הנדלן ועד מחיר הענבים בסופר, וכן, בשביל לייצר רפורמה נצטרך לעשות קיצוצים, וזה הזמן לפרק משרדי ממשלה שלא משרתים את האבנים הגדולות שאני מונה כאן.

רק ככה נדאג באמת לאפשרות של צעירים להתפתח פה, לקנות דירה במחיר שפוי, ולסיים את החודש עם הראש מעל המים.

3.  קירוב לבבות: העם שלנו מפולג, זה לא סוד וזה גם לא חריג, וזה קורה בהמון מדינות בעולם שהשתייכות פוליטית גורמת לפילוג בין אנשים, ההבדל ממדינות אחרות זה שלעם שלנו אין את הפריווילגיה לריב בצורה קיצונית, למה אסור? כי יש לנו אויבים אכזריים על הגבול, שמפרשים את זה כחולשה ומקבלים מכך עידוד שמאפשר להם לחלום שאנחנו על סף קריסה.

להתווכח- כן, לשכנע- כן. לתקוף מפגינים בהפגנות חטופים? לא. לתקוף משפחות של חברי כנסת שלא באים בטוב? ממש לא.

המדינה צריכה לקחת את השיח כפרויקט לאומי, עם תקציבים ומטרות מדידות. עדיף להתחיל מהדרך בה הפוליטיקאים מדברים, ועד אחרון המחנכים במערכות החינוך.

טור דעה - טל דיין, עו"ד ופובליציסט.