פרשת נצבים – הברית, הבחירה והאחריות האישית

פרשת נצבים – הברית, הבחירה והאחריות האישית

בשבת האחרונה שלפני ראש השנה קוראים את פרשת נצבים, מן הפרשות המשמעותיות ביותר בספר דברים. לעיתים היא נקראת לבדה ולעיתים מחוברת לפרשת וילך, אך בכל מקרה היא מציבה את עם ישראל ברגע של הכרעה היסטורית ורוחנית.

"אתם נצבים היום כולכם" – כולם שותפים

הפרשה נפתחת במעמד חגיגי שבו כל העם ניצב לפני משה: מראשי השבטים והזקנים ועד הנשים, הילדים והגרים. המסר ברור – הברית עם א-לוהים אינה נחלתם של המנהיגים בלבד, אלא של כל פרט ופרט בעם ישראל.

הברית לדורות

משה מדגיש כי הברית אינה תקפה רק למי שנמצא פיזית באותו רגע, אלא מחייבת את כל הדורות הבאים. התורה והמצוות הן יסוד נצחי שמחבר בין עבר, הווה ועתיד.

אזהרה ותקווה

בפרשה באה אזהרה חמורה מפני עבודה זרה והתרחקות מהברית, אך לצד זאת ניתנת גם תקווה: גם אם עם ישראל יחטא ויגלה מארצו – יוכל לשוב בתשובה, לשוב לארצו, ולזכות בשפע ובברכה.

הבחירה בידינו

משה מסיים את דבריו בקריאה מרגשת: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע". זוהי הזמנה ברורה לעם לבחור בחיים – כלומר בדרך של אמונה, מוסר ושמירת מצוות. הבחירה הזו נמצאת בלב האדם ובמעשיו, והיא בידיו בכל רגע.

מסר לימינו

קריאת פרשת נצבים בשבת שלפני ראש השנה מעניקה רובד נוסף: היא מזמינה אותנו לעצור רגע, להתבונן בבחירות שעשינו בשנה החולפת, ולבחור מחדש בחיים של משמעות, אחריות וקשר עם המסורת.